1. ראוי להקדיש את מירב תשומת הלב למבוא ולמסקנות, שהם לב ליבה של העבודה. מומלץ מאוד לכתוב שני פרקים אלה עם תום העבודה כולה ולעיין היטב במבוא תוך כדי כתיבת המסקנות.

2. ראוי לשמור על פרופורציה בין המסקנות לגוף העבודה ולא להשעין עבודה בת 50 עמודים על סיכומון בן חצי עמוד. רצוי מאוד להציג מבוא ומסקנות קצרים לכל פרק, ולשמור באמצעות קטעים אלה על רציפות הדיון.

3. ראוי לזהות במבוא שאלות מרכזיות שהעבודה דנה בהן. רצוי ששאלות אלה תהיינה פרובוקטיביות ותחשופנה תופעה בלתי סבירה או פרדוקסאלית. לדוגמה: מדוע, למרות שמפלגות קטנות אינן מצליחות לעבור את אחוז החסימה בעל מערכת בחירות הן צצות מחדש כפטריות לאחר הגשם?

4. ראוי לעגן את השאלה המרכזית של העבודה בספרות מחקרית ובתיאוריות (או בהעדרן של תיאוריות) שמסבירות את התופעה.

5. ראוי להצדיק את בחירת הנושא, מדוע החלטת להקדיש זמן, עבודה ומשאבים דווקא לנושא הנידון.

6. ראוי לחזור ולהדגיש בכל פרק, בקיצור נמרץ, כיצד הוא קשור לשאלה המרכזית שהוצגה בראשיתו. לא כדאי לנדוד למרחקים תוך כדי התעלמות מהמטרה המרכזית של העבודה.

7. ראוי מאוד לעלות בסולם "ההפשטה". פעולה זו מאפשרת חריגה מהמקרה הקונקרטי, שמתרחש בזמן נתון במקום נתון, ואפשרות שימוש בחומר לצורך בדיקת סיטואציות דומות בזמנים ובמקומות אחרים. השימוש במושגי הוא תנאי הכרחי ל"הפשטה" של הדיון מהקונקרטיות שלו.

8. ראוי ליצור זיקה הדוקה בין השאלות שמוצגות בראשית העבודה והתיאוריה שמלווה אותן לבין החומר האמפירי שהוא גוף העבודה.

9. אין צורך לצטט את המובן מאילו ולהרבות במובאות לשם הקישוט (והנפח). ראוי להגביל ציטטות למחקרים או למקורות מידע שעוסקים במישרין בנושא הנידון. מובן מאילן שיש להקפיד על כללי הציטוט. כנ"ל לגבי נספחים. יש להביא רק את אלו שנוגעים במישרין לדיון ולהפנות, בגוף העבודה, את הקורא לקיומם. יש להקפיד על ציון המקורות ללוחות ולטבלאות.